החלטה בתיק ע"מ 2190/13

לפי כתב האישום שהוגש נגדו, העורר השתתף בהפרת סדר המונית בצומת אבו דיס-עזריה, ויידה אבנים לעבר כוחות הביטחון. בית המשפט קמא, מפי כב' הנשיא סא"ל ליברמן, הסתפק בזיהויו של העורר בידי עד תביעה אחד, שוטר מג"ב משה קריא, שלא שמר על קשר עין רצוף עם החשוד ולא זיהה את פניו, אלא הסתמך על לבושו של העורר בעת המעצר. משמצא שיש ראיות לכאורה להוכחת האישום, וכיוון שיידוי אבנים הוא מעשה חמור ומסוכן, לא ראה השופט הנכבד אפשרות להסתפק בחלופת מעצר, והורה על מעצר העורר עד תום הליכים.  

על החלטה זו הגישה ההגנה את הערר שנדון בפניי.

לטענת הסנגור המלומד, העורר אמנם נכח במקום, אך היה בתחנת דלק סמוכה ולא בזירת יידוי האבנים. הוא הציג תמונות ממצלמות האבטחה של חנות תחנת הדלק כדי להוכיח כי שהה בה כפי שטען. עוד טען לא די בזיהוי על פי לבוש, ועל כן אין ראיות, אפילו לכאורה, להוכחת אשמתו של העורר. גם אם יש די ראיות הרי משקלן נמוך יחסית, וגם בכך יש כדי לעודד שימוש בתחליף מעצר.

התובע הנכבד טען, כי עדותו של העד המפליל מוצאת חיזוק בעדויות של שוטרים אחרים על הפרת הסדר שהייתה במקום. העד זיהה את העורר על פי פרטי לבוש מסוימים שאותם תיאר במדויק, ולכן אפשר להסתפק בה, גם אם העד לא זיהה את פניו של החשוד.

עיינתי באמרתו של השוטר, רס"מ משה קריא, ובדוח הפעולה שכתב לאחר האירוע. מן המסמכים הללו עולה כי העד הסתער על מיידי אבנים שלוש פעמים ועצר שלושה אנשים, שאת תיאוריהם כתב במפורש. העצור השלישי תואר על ידו כמי שלבש "חולצה אדומה על קפוצ'ון אדום, עם  כיתוב בצבע צהוב בחזה באנגלית עם ציור. וגם לבש מכנס ג'ינס מבנה גוף רגיל".

בדוח הפעולה כתב העד כי החשוד שאותו זיהה לבש קפוצ'ון אדום וג'ינס.

העד קריא ציין באמרה במפורש, בהגינותו הרבה, כי לא נשמר קשר עין רצוף עם החשוד, שנמלט לתוך סמטה, וכי בשל תנאי תאורה לא טובים במקום האירוע לא יכול היה לזהות את תווי פניו של החשוד. לדבריו, המתין בקרבת הסמטה וכעבור כשתי דקות יצא ממנה העורר, והעד זיהה אותו לפי לבושו ועצר אותו. העורר מסר לו תחילה תעודת זהות שאינה שייכת לו, ורק לאחר מכן הזדהה באמצעות התעודה הנכונה.

לבקשתי, הציגה התביעה את תמונת העורר כפי שנראה בעת מעצרו. הוא צולם לבוש במיזע ("סווטשירט") בצבע אדום עם כיסוי לראש ("קפושון"), שבחזיתו כיתוב צהוב באנגלית. עיינתי גם בתמונות שהציג הסנגור בפניי באולם - באמצעות מכשיר הטלפון הנייד שלו - בהן נראה אדם בתחנת דלק ובחנות כשהוא לבוש בגד אדום עם כיסוי ראש ("קפוצ'ון"). לא ניתן היה לדעת אם מדובר בעורר, וגם לא ברור מתי בדיוק צולמו התמונות יחסית למועד הפרות הסדר.

נחה דעתי, כי מידת ההתאמה בין תיאורו של העד משה קריא לבין מראהו של העורר בעת מעצרו גבוהה מאד. די בזיהוי ברמה כזו כדי להוות ראייה לכאורה להוכחת האישום.

משכך, שוכנעתי כי יש תשתית ראייתית מספקת לשלב זה של ההליך.

הצדדים התמקדו בטיעוניהם בתשתית הראייתית, ולא עסקו כמעט בעילות מעצר. בכל זאת ראיתי לנכון להידרש לסוגיה זו. השוטרים עדי התביעה תיארו באמרותיהם כי באירוע שבמהלכו נעצר העורר התפרעו כ- 20 צעירים באזור אבו דיס וניסו לשבור את חומת הביטחון. לאחר שכוחות הביטחון הגיעו למקום השליכו המתפרעים לעברם אבנים ובקבוקי זכוכית, שפגעו גם בג'יפים וגם בלוחמים. האחרונים לא נפגעו משום שהיו מוגנים ומאחורי מחסות.

אף שעברו של העורר נקי מהרשעות, יש לציין כי נעצר ואף נחקר בגין עבירות דומות בעבר. נאשם בגיר שמערב עצמו בהתפרעות אלימה כזו גם לאחר שכבר טעם את טעמו של הליך פלילי קודם, מלמד על עצמו כי הוא מסוכן לציבור. לכן, אני סבור כי כב' השופט ליברמן לא טעה כשהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

הערר נדחה.

ניתנה היום, 28 באוקטובר 2013, כ"ג בחשוון התשע"ד, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: